משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵין סָכִין שֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בִּירוּשָׁלֵם וַחֲכָמִים מַתִּירִין. אָֽמְרוּ לוֹ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֵיקֵל בִּתְרוּמָה חֲמוּרָה לֹא נָקֵל בְּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי הַקַּל. אָמַר לָהֶן מַה לֹא הֵקֵל בִּתְרוּמָה חֲמוּרַה מָקוֹם שֶׁהֵיקֵל בְּכַרְשִׁינִין וּבְתִלְתָּן נָקֵל בְּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי הַקַּל מָקוֹם שֶׁלּא הֵיקֵל בְּכַרְשִׁינִין וּבְתִלְתָּן. תִּלְתָּן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי תֵיאָכֵל צִימְחוֹנִין וְשֶׁל תְּרוּמָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְטָהֳרָה חוּץ מֵחֲפִיפָתָהּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְטוּמְאָה חוּץ מִשְּׁרִייָתָהּ. כַּרְשִׁינֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יֵאָֽכְלוּ צִמְחוֹנִים וְנִכְנָסִין לִירוּשָׁלֵם וְיוֹצְאִין. נִטְמְאוּ רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר יִתְפָּֽרְדוּ לְעִיסִּיּוֹת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִפָּדוּ. וְשֶׁל תְּרוּמָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שׁוֹרִין וְשָׁפִין בְּטָהֳרָה וּמַאֲכִילִין בְּטוּמְאָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שׁוֹרִין בְּטָהֳרָה וְשָׁפִין וּמַאֲכִילִין בְּטוּמְאָה. שַׁמַּי אוֹמֵר יֵאָֽכְלוּ צָרִיד. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כָּל מַעֲשֵׂיהֶן בְטוּמְאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמאי אומר יאכלו צריד. יבש שלא יהא עליהן משקה טופח שלא יוכשרו לקבל טומאה ור''ע ס''ל כל מעשיהן בטומאה ואף השרייה דלא דמו לשאר תרומה ואין הלכה אלא כבית הלל:
ושל תרומה. לענין טהרה פליגי בה דלב''ש שורין אותן במים ושפין אותן להכשירן לאכילה בטהרה שצריך נטילת ידים כמו בשאר תרומה שסתם ידים פוסלות את התרומה ומאכילין לבהמה אף בטומאה ולב''ה דוקא שורין אותן במים בטהרה כדאמרי לעיל גבי תלתן אבל שפין אותן ומאכילין לבהמה אף בטומאה:
וחכמים אומרים יפדו. דהא דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים הני מילי היכא דלא חזו אלא לכלבים כגון קדשים שמתו או שנטרפו אבל הני דחזי מיהת למאכל אדם ע''י הדחק פודין אותן והלכה כחכמים:
ר' טרפון אומר יתפרדו. ובנוסחת המשנה יתחלקו והיינו הך שיתפרדו לעיסות טהורות של מעשר שני ויקח מזו שנטמאה פחות פחות מכביצה לצרפה עמהן דאוכל פחות מכביצה אינו מטמא אחרים אע''פ שהאוכל מיטמא בכל שהוא אבל לפדות אותן ס''ל לרבי טרפון דאין פודין אע''ג דשאר מעשר שנטמא פודין אותו אפי' בירושלים מ''מ אלו שהן אינן ראוין למאכל אדם כ''א ע''י הדחק הוי ליה כפודה למאכל בהמה ואנן קי''ל דאין פודין את הקדשין להאכילן לכלבים:
נטמאו. בירושלים:
ונכנסין לירושלים ויוצאין. דאע''ג דבשאר פירות פליגי חכמים ארשב''ג לקמן בפ''ג וס''ל דפירות נכנסין ואין יוצאין דקלטו אותן מחיצות ירושלים הכא מודו דקל הוא שהקלו בכרשינים כדקאמר בגמרא ודוקא שעשה מהן עיסה דאז אינן בכלל הפירות ומותר להכניסה לירושלים ולהוציאה:
מתני' כרשיני מעשר שני יאכלו צמחונים. כדפרישית גבי תלתן במתניתין דלעיל דכשהן צמחונים רכים התירו אותן לאכול במעשר שני שאז ראוין לאכילה ודבר שדרכו לאכול מיקרייא ואע''פ שאין מדרך לאדם לאכלן כ''א ע''י הדחק אבל לא כשיתקשו. ובתרומה אין קפידא דאף לאחר שיתקשו אוכלין אותה:
ב''ש אומרים כל מעשיה בטהרה. כשאר תרומה שצריך שתיעשה בטהרה וצריך נטילת ידים להנוגע באוכלין של תרומה חוץ מחפיפתה שהיו נוהגין לחוף את הראש בתלתן וכדתנינן בתוספתא ריש פרק ב' תלתן של תרומה שחפפה בה בת כהן וכו' בזה לא הצריכו נטילת ידים ובית הלל אומרים הואיל ואינו מאכל אדם כל כך מותר לעשות כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה בשעה ששורה אותה במים צריך ליזהר שתהא בטהרה שאם לא ישרה אותה בטהרה ובלא נטילת ידים ה''ז מטמא אותה בידים שהשרייה מכשיר אותה לקבל טומאה ואסור לטמאותה בידים:
ושל תרומה. ענין אחר הוא ולא קאי אדלעיל אלא כלומר ובשל תרומה לענין טהרה פליגי בה ולפי שהתרומה והמעשרות נוהגת בהן מדברי סופרים כדאמרינן בהלכה דלעיל:
אמר להן מה לא. אין זה ק''ו דהקל בתרומה החמורה ונקל לעולם גם במעשר שני שהרי מצינו שהקל בתרומה בדין כרשינין ותלתן ולא הקל במעשר שני בהן כדתנן במתני' דלקמן א''כ אף אני אומר דאע''פ שהקלו בתרומה בכה''ג לא יקל בזה במעשר שני:
מתני' ר''ש אומר אין סכין שמן של מעשר שני בירושלים. לא פליג ר''ש אהא דתנינן לעיל דמעשר שני ניתן לסיכה וכן תנן עוד לעיל בפ''ח דשביעית דניתן לסיכה כמו השביעית והתרומה ולא מצינו דפליג ר''ש שני ניתן לסיכה בתוספתא אלא הך פלוגתא ענין אחר היא דר''ש סבר דאף דמעשר שני ניתן לסיכה היינו דווקא שיסוך הוא את עצמו אבל אין סכין ע''י אחר שלא יאמר לחבירו לסוך אותו בירושלים שהוא המקום שמוציאין בו המעשר שני ועם הסיכה זו יסוך חבירו את ידו בשמן זהו שאוסר ר''ש מפני שזה נראה כאומר לו תסוך ידך בשמן הזה בשכר שתסוך אותי וה''ז כפורע חובו ממעשר שני וחכמים מתירין שאין חוששין לכך והלכה כחכמים:
אם הקל. בכה''ג בתרומה החמורה כדתנינן בתוספתא דתרומות פ''י ומייתי לה בגמרא סך הוא הכהן את עצמו בשמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגילו על גביו ואע''פ שישלו הנאה שע''י כך ניסוך בן בתו הישראל אפ''ה אינו חושש ואם הקלו בזה בתרומה החמורה האסורה לזרים לא נקל בכה''ג במעשר שני הקל שהוא מותר לזרים:
מתני' תלתן של מעשר שני תיאכל צמחונים. כדקאמר בגמרא כיני מתניתא כן צריך לפרש מותרת להיאכל צמחונין דאע''פ שכשיתקשו אסור לאכול אותה דאין מעשר שני ניתן לאכילה אלא דבר שדרכו ליאכל וזה אין דרך לאכול כשיתקשה מ''מ כשהן צמחונים רכים אוכלין אותן ומותר זה במעשר שני וזה חומר מבתרומה שהתלתן של תרומה אוכלין אותה אף לאחר שיתקשה ואע''פ שאינה ראויה כ''כ לאכילה וכן היא בכרשינין כדתנן במתני' דלקמן:
10b מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֵירָתָהּ תַּבְלִין וּמַיִם וּמֶלַח לְעִיסָּתָהּ הֲרֵי אֵילּוּ כְרַגְלֵי שְׁתֵּיהֶן. אָמַר רִבִּי בָּא תְּחוּמִין עָשׂוּ לְמִדַּת הַדִּין. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן דְּתַמָּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא וְלָא יָֽדְעִינָן אִם מִשְּׁמוּעָה אִם מִן מַתְנִיתָא אֲפִילוּ עֵצִים. סָֽבְרִינָן מֵימַר עֵצִים אֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תַּבְשִׁיל שֶּׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁתִּיבְּלוֹ בְּתַבְלִין שֶׁל חוּלִין הַשְּׁבָח לַשֵּׁנַי. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁאֵין טַעַם שְׁבָחוֹ נִיכָּר. וְהָתַנֵּי תַּבְשִׁיל שֶׁל חוּלִין שֶׁתִּיבְּלוֹ בְּתַבְלִין שֶּׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי לֹא יָצָא מַעֲשֵׂר שֵׁינִי מִידֵי פִדְיוֹנוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְהוּא שֶׁיְּהֵא שָׁם הוֹתִיר מִדָּה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהוּא שֶׁיְּהֵא שָׁם טַעַם שְׁבָחוֹ נִיכָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני'. דפ''ה דביצה פליגא על ר' יוחנן דתנינן שם האשה ששאלה מחברתה מעי''ט תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן שאין מוליכין אותן אלא במקום ששתיהן יכולות לילך דהתבלין ומים ומלח קנו שביתה אצל בעליהן אלמא שאע''פ שאלו נבלעין הן בהעיסה ואין כאן אלא נותן טעם בלבד מ''מ הולכין אחריהן והעיסה עם התבלין או מים ומלח נגררין אחר שתיהן וקשיא לר' יוחנן דקאמר דנתינת טעם בלבד לא מהני שיהא לשניהן חלק בהשבח:
אמר ר' בא. שאני איסור תחומין דעשו חכמים לתחומין כמו למידת הדין כלומר לענין ממון ולמקח וממכר דכל שיש לשני' חלק בהדבר לא בטיל האי לגבי האי ולאו משום דזה נותן טעם בזה הוא:
תדע לך שהוא כן. גבי תחומין דתמן בבבל אמרין בשם רב חסדא ולא ידעינן אם קיבל זה מן שמועה או מן חדא ברייתא דתני לה שאפילו עצים ששאלה מחברתה לאפות עיסתה הולכין אחר רגלי שתיהן והא סברינן מימר עצים אין בהן ממש כלומר דודאי מסתברא הוא שבעצים אין בהם בנותן טעם ולא ניכר ממשות העצים בפת ואפילו הכי הולכין אחריהם ש''מ דטעמא דתחומין משום דעשו אותן כמו דיני ממונות:
מתני' פליגא על רשב''ל. תוספתא היא בפ''ק תבשיל של מעשר שני וכו' ובתוספתא כתוב השבח לפי חשבון וט''ס היא וגי' דהכא עיקרית השבח לשני והא תבלין נותנין טעם בהתבשיל ויש כאן טעם שבחו ניכר וקתני לשני וקשיא לרשב''ל:
פתר לה בשאין טעם שבחו ניכר. כלומר דמיירי בשאין השבח ניכר מחמת טעם התבלין וכדמשני לעיל אליבא דר''ל אהא דמקשי עליה מעיסה שאפאה וכדפרישית דלעיל נמי גרסינן פליגא על רשב''ל והכתוב בספרים לעיל על ר' יוחנן ט''ס הוא:
והתני. בסיפא דהתוספתא שם תבשיל של חולין שתיבלו בתבלין של מעשר שני לא יצא מעשר שני מידי פדיונו כלומר שאין התבלין של מעשר שני בטלין לגבי התבשיל של חולין והרי הן מעשר שני בכל מקום שהן וצריך לחשוב לפי חשבון התבלין שזה הוא למעשר שני. ובתוספתא הגי' כך הוא אל יוציא מעשר שני שלו לפדיון והיינו הך למאי דפרישית שאל יחשוב בעיניו שהמעשר השני הזה כמו אם נפדה הוא ושיעשה אותו בטל לגבי תבשיל חולין אלא שאינו בטל הוא והשבח הוא לפי חשבון והשתא היכי מיתרצי לה ר''י ור''ל להך סיפא דתוספתא וקאמר הש''ס דכל חד וחד לטעמיה הוא דמתרץ לה דעל דעתיה דר' יוחנן והוא שיהא שם הותיר המדה בהתבשיל מחמת התבלין של מעשר שני כגון שתיבלו בתבלין הרבה וחולקין שבח הניכר לפי חשבון ולדעתיה דר''ל אע''פ שאין כאן הותיר המדה והוא שיהא טעם שבחו ניכר מחמת התבלין חולקין השבח לפי חשבון:
הלכה: מַה הֵיקִילוּ בִּתְרוּמָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי סָךְ הוּא כֹהֵן שֶׁלְתְּרוּמָה וּמֵבִיא בֶּן בִּתּוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמְעַגְּלוֹ עַל גַּבֵּי מֵיעָיו וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּאן הֵשִׁיבוּ דִבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי תוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כאן השיבו. בבית המדרש מדברי סופרים לדברי תורה וזהו מה שהשיב ר''ש אם הקל בתרומה מקום שהקל בכרשינים ותלתן והרי כרשינין שאינן מאכל אדם אלא ע''י הדחק וכן תלתן כשיתקשה אינו מאכל אדם ואין חיובן בתרומה ומעשרות אלא מדברי סופרים והשיב לחכמים על ענין הסיכה שהיא מדברי תורה וכלומר דעיקר הדין שאינו ניתן אלא לאכילה ולשתיה ולסיכה מן התורה היא כדדרשינן מקראי בהלכה דלעיל:
גמ' מה הקילו בתרומה. היכן מצינו שהקילו בכה''ג בתרומה וקאמר כהדא דתני בתוספתא דתרומות פ''י סך הוא כהן וכו' כדפרישית במתני':
11a כֵּינִי מַתְנִיתָא מוּתֶּרֶת לְהֵיאָכֵל צִמְחוֹנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כיני מתניתא וכו'. כדפרישית במתני':
מַה בֵּינֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה שׁוֹלֶה בֵּינֵיהוֹן. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים שׁוֹלֶה בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שׁוֹלֶה בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת. תַּנֵּי זוֹ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אֲבָל דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְטָהֳרָה חוּץ מֵחֲפִיפָתָהּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְטוּמְאָה חוּץ מִשְּׁלִיָּתָהּ. מַה בֵּינֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה מְגִיגָה בֵּינֵיהוֹן. בֵּית שַׁמַּי אוֹמֵר מוֹגֵג בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מוֹגֵג בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה ביניהון. אהאי דתני בתוספתא אליבא דר''מ בפלוגתייהו דב''ש וב''ה קאי וכדמייתי לקמן דתנינן התם בפ''ב ב''ש אומרים כל מעשיה בטהרה וב''ה אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ מחפיפתה דברי ר''מ ר' יהודה אומר ב''ש אומרים כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה וב''ה אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה. ודברי ר' יהודה נקבעו במתני'. והשתא מפרש אליבא דר''מ ומה ביניהון דב''ש ודב''ה:
אמר ר' יונה שולה ביניהן. שולה מן המים או שורה אותה במים דלב''ש צריך שיהא בידים טהורות ולב''ה דאמרי כל מעשיה בטומאה חוץ מחפיפה א''כ אף הוא שולה בידים טמאות:
תני. בתוספתא כדלעיל דזו דברי ר''מ בפלוגתא דב''ש ודב''ה אבל דברי ר' יהודה הם כמו שנשנה במתני':
מה ביניהון. אליבא דר' יהודה:
מגיגה ביניהון. שמוגג ומרכך אותה שתהא ראויה לאכילה לב''ש צריך שיהא בידים טהורות ולב''ה אף בידים טמאות מותר חוץ משרייתה בלבד צריך שיהא בידים טהורות:
כְּדֵי לַעֲשׂוֹת עִיסָּה וְלַחֲזוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת וְלַחֲזוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כדי לעשות עיסה ולחזור. לקמן בפ''ג גבי פלוגתא דרשב''ג וחכמים אמרינן הכי דס''ל לרשב''ג התם דפירות נכנסין לירושלים ויוצאין ומפרש הש''ס שם דרשב''ג לא קאמר שיוצאין אלא כדי לעשות מהן עיסה חוץ לירושלים לחזור אותן אח''כ וכן הכל כדי לעשות ולחזור מפני שבירושלים לא היה מצוי כ''כ לטחון ולאפות ומייתי להא הכא דלפי הס''ד כדקאמר לקמי' דמתני' דרשב''ג היא דקאמר שם אף הפירות נכנסין ויוצאין והלכך מפרש לה נמי הכא דטעמא דהתירו כדי לעשות עיסה ולחזור לירושלים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source